<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ואתחנן</h1>
<h2>דף כט.</h2>
וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו [דברים ג']. אין צו אלא זירוז שנ' (דברים ל"א ז') ויקרא משה ליהושע וגו' חזק ואמץ, פירוש חזק בתורה ואמץ במעשים טובים וזהו שצוהו הקב"ה למשה לזרז יהושע בתורה ובמע"ט, ולכך פסק לאחר קריאת התורה לאמר החזן לקורא חזק שמזרזו לחזק בתורה. כי הוא יעבור. מכאן שאין שני פרנסים לדור.
<h2>דף כט:</h2>
לבניך [דברים ו']. ולא לבנותיך במסכת סוטה [כ' ע"א] מפרש אם עובר בעשה, דלאו הבא מכלל עשה עשה, המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תיפלות. או [לבניך ולא] לבנותיך שאין אתה חייב ללמד לבתך תורה. (ד"א ודברת בם) וכן תנן בפ' קמא דקידושין [כ"ט ע"ב].
ומההיא דפירוש לבניך ולא לבנות בגמרא בפ"ק דקידושין מפרש כל שאין אחרים מצווין ללמדו אינו חייב ללמד בנו, ולכך פסק דאין הנשים חייבות בתלמוד בניהם.
<h2>דף ל.</h2>
והודעתם לבניך ולבני בניך [דברים ד']. מכאן בגמרא וכן פסק דחייב אדם ללמוד בנו ובן בנו תורה, וההיא דתני כזבולון בן דן כדאסיק כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו, ולא כזבולון בן דן, דאלו התם מקרא משנה תלמוד הלכות אגדות, וכל כי הנך לא מתחייב ללמוד לבן בנו.
יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחרב [דברים ד']. מדסמיך, שכל המלמד בנו תורה כאלו קבלה היום מהר סיני.
ושננתם [דברים ו']. בגמרא מפרש קרי ביה ושלשתם, פי' לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. [ופריך מי ידע כמה חיי ומשני ל"צ אלא ליומי. ופירש"י לימי השבוע שישלשם במקרא במשנה בתלמוד] וקצת קשה לר"ת אטו מי קא ידע אם חיי כל אותה השבוע. לכך פי' ר"ץ ליומי לכל יומי (שבוע) שצריך שישלשם. לכך פסק נהגו קודם פסוקי דזימרה לומר על ברכת התורה שבשחרית, קורא פרשת תמיד צו את בני ישראל וגו', ושונה איזהו מקומן, ודורש ברייתא של תורת כהנים ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מידות התורה נדרשת.
<h2>דף מ:</h2>
ושמרתם ועשיתם [דברים ד']. ושמרתם זו לימוד, ועשיתם זו מעשה, שהתלמוד גדול ממעשה שהתלמוד מביא לידי מעשה. ומכל מקום פסק הך תלמוד גדול הני מילי לאגמורי מיגמר לעצמו, אך לאגמורי לאחריני, שמצוה לאחריני לעשות מצות, לעשות גדול.
<h2>דף נז.</h2>
ואהבת את ד' אלקיך [דברים ו']. כיצד אהוב כל מה שהוא אוהב, הוא התורה ולומדיה, וזהו את ד' אלקיך לרבות תלמידי חכמים, וכן הוא אומר (משלי ח' י"ז) אני (את) אוהבי אוהב. וכן פסק מצות עשה הוא לאהוב התורה ולומדיה.
